תערוכות ואירועים
20 בספטמבר
תערוכה בבית ביאליק
נפל דבר – אינגה פונר קוקוס
תערוכת יחיד במסגרת פרוייקט מיצבים תלויי מקום,
המתייחסים לשאלות תרבותיות, אמנותיות וחברתיות, ביחס למורשתו של ביאליק
מתוך סדרת 'בית ביאליק. הקומה השנייה'
פתיחה מחודשת
יום שישי , 20.9.19 , ב- 11:00
אוצרת התערוכה: דר' סמדר שפי
אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק : איילת ביתן שלונסקי
הכניסה חופשית באירוע הפתיחה
מספר המקומות מוגבל / רח' ביאליק 22 תל-אביב / פרטים בטל': 03-5254530
התערוכה "נפל דבר" נוצרה בעקבות עיון של אינגה פונר קוקוס בכתבי ביאליק, ביקורים ומחקר בארכיון בית ביאליק וחשיבה על אלו בהקשר לשאלות של שימור תרבות ומרחבי זיכרון המרכזיות בגוף עבודתה לאורך שנים . פונר קוקוס היא האמנית השלישית המציגה ב"סדרה אמנות בקומה השנייה" במסגרתה אמניות ואמנים מוזמנים ליצור מייצבים תלויי מקום בעקבות המורשת וההיסטוריה של ביאליק. היא הראשונה שעוסקת בעשייה של ביאליק בהקשר לאנשי חוגו ובארכיון בית ביאליק כאתר תרבותי, כמעין נסתר.
ב"תהודה" היא מאירה את הקשר המיוחד בין חיים נחמן ביאליק ליהושע חנא רבניצקי במיצב נייר שמאתגר הגדרות של דו ממד ותלת ממד. מיחסי החברות, האהבה וההערכה בין השניים צמחו מיפעלות שימור תרבות מפוארים ובראשם סֵפֶר הָאַגָּדָה ,שכרך ראשון ממנו ראה אור ב 1907 ובו אסופת אגדות מספרי מדרש מתקופת התנאים והאמוראים. עד מותו של ביאליק, ב 1934 השלימו עוד מפעלי כינוס ותרבות רבים. הקשר ביניהם החל בשלהי המאה ה 19 כשרבניצקי, כעורך כתב העת הספרותי " פרדס" פרסם את "אֶל הַצִפּוֹר" שירו הראשון של ביאליק שראה אור בדפוס.
ביאליק ראה את רבניצקי כאחד מעמודי התווך של חייו, וכך סיפר למזכירו יוחנן פוגרבינסקי "הוא (=רבניצקי) הרי היה הסנדק שהכניסני לפני ולפנים, והוא אשר חימם אותי כשהייתי עוד נער. מאז לא זזה ידי מתוך ידו. אין עבודה ספרותית אחת (חוץ משירי) שעשיתי לבדי, וברור כי לולא היד הענוגה והרכה של רבניצקי, שאחזתני תמיד בציציות ראשי והושיבה אותי ליד שולחן עבודתי, לא הייתי עושה מאומה" *.
פונר קוקוס מתבוננת בקשר ביאליק – רבניצקי כיוצרת, ומציעה לחשוב עליו במונחי אמן ואוצר על כל המשתמע מכך . שאלת ההנחיה, השיתוף המחשבתי, הנדיבות הנדרשת ופוטנציאל החיכוך, דומים. הקשר ארוך השנים והמבורך בעשייה מרתק אותה. לאחר מחקר ממושך והכרות עם ארכיון בית ביאליק, בעזרת שמואל אבנרי ויהודית דנון מהארכיון, בחרה במכתבים וצילומים של השניים. תחנות ועוגנים ביחסיהם של ביאליק ורבניצקי הופכים עבורה לחומר. פונר קוקוס, מדפיסה מכתבים ותמונות גוזרת ואורגת מהם דימויים חדשים, טורפת את ההפרדה בין כתבי האישים, מציעה סימביוזה ואז היפרדות, וכך שואלת על זהות ואוטונומית היוצר. במיצב הגולש מקיר לרצפה, שולח אצבעות מלל לחלל, מילים, סמלי דואר וחותמות לוגו של אוניות משא או הוצאות ספרים, מקבלות חיים משל עצמן, מרכיבות תקופה, חוויה, של עבר.
פונר קוקוס מנכיחה את החומק, את החולף, את הערטילאי. היא משמרת את הדימוי הכתב, אבל משנה את התחביר. היא פורמת משמעויות, מנכיחה ספקות, אמביוולנטיות, מדגישה את המרווח בין הנאמר ללא נאמר המקבל גם הוא ייצוג מטריאלי. הקריאה בעבודה אפשרית רק חלקית, במקוטע, בדומה לאופן בו אנו מנסים להיזכר בטקסט שהכרנו וכעת הוא קרעים בזכרוננו.
לצד המיצב "תהודה" מוצגת עבודת הווידיאו "נפל דבר" שכותרתה כשם התערוכה כולה. צרוף המילים "נפל דבר" לקוח מנבואות ישעיהו שהתנבא על פורענות שתבוא על עשרת שבטי ישראל "דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל" (ישעיהו פרק ט פסוק ז). הוראתו היא אירוע דרמטי של שינוי. ביאליק השתמש בצרוף המילים בשירו "דבר" שנכתב ב 1904, בתקופה רווית מתחים : שנה לאחר פרעות קישינב (הראשונות), זמן קצר לאחר מות הרצל ובעת המחלוקת המרה בתנועה הציונית סביב תוכנית אוגנדה. הוא משתמש בצרוף בפסקה פסימית-נואשת, בשיר, בה הוא נוקט לשון אישית, כמעט אינטימית עם קוראיו.
נָפַל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,
וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,
אִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –
וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.
עבודת הוידאו של פונר קוקוס היא מסע לנבכי הארכיון ולסיוט על אובדנו. טראומות של אובדן ארכיונים, אובדן גופי ידע, מצלק את התרבות כבר מימי שרפת הספרייה הגדולה באלכסנדריה (כפי הנראה ב 48 לפנה"ס). פונר קוקוס שמביטה באגירת המידע האינסופית שלנו כיום, ותוהה על משמעות כמויות המידע האדירות האלו בחיינו. ב"נפל דבר" היא עומדת על היופי, השבירות והחומריות של קשר אישי אינטלקטואלי הנעשה בתכתובת, לצד יצירה בה היא מפנה לנדירות ולחשיבות של ארכיון, להיותו יקר המציאות, יסוד לחשיבה חופשית.
***
"קידוחי ידע", כרך של האנציקלופדיה העברית, שפונר קוקוס יצרה בתוכו חורים, הוא העבודה היחידה שלא נוצרה במיוחד לתערוכה זו וגם היחידה שהיא ready made שעבר שינוי. באובייקט היפה הזה, המוגן בקופסת פרספקס, פונר קוקוס מחוללת פרדוקס של יצירת אמנות תוך חילול כלל זהב תרבותי של שימור ספרים. היא חונטת את תחושת הסכנה מאובדן ידע, ממצב בו ספרים הם אובייקט אסטטי בלבד. העבודה הזו מדגישה עד כמה אסתטיזציה מנוגדת לתסיסה האינטלקטואלית , לחופש המחשבתי, שעמד בבסיס היצירה של ביאליק ושל מפעל התרבות האדיר שיצר עם רבניצקי ואנשי רוח נוספים.
ד"ר סמדר שפי
*יוחנן פוגרבינסקי, "חמש שנים עם ביאליק", הדואר, שנה 24, גיליון כ"ג, ז' באייר תש"ה, עמ' 485.
המובאה מצוטטת במאמרו של שמואל אבנרי "רבניצקי כאלמנתו של ביאליק", 'הארץ' 4/9/2009
שעות פתיחת מוזאון בית ביאליק:
ב'-ה' - 9:00-17:00
ו' / שבת וחג – 10:00-14:00
יום א' – סגור