לכל בית יש סיפור, אבל סיפור כמו זה של הבניין הניצב בקצה רחוב ביאליק לא תמצאו בשום מקום. בניין המספר סיפור של עיר שלמה.

הכל התחיל בבית מלון

בשנת 1924 קם מלון בתל אביב הצעירה בשם מלון סקורה. בית המלון, ששייך היה לאנגלי בשם אברהם סקורה, ניצב על גבעה אשר מצידה האחד ניתן לצפות בים ומן הצד בשיפוליה המזרחיים של תל אביב. אדריכל מבנה בית המלון, משה צ’רנר, תכנן מבנה קלאסי עם מרפסת מעוקלת, חזית עגלגלה וגרמי מדרגות מתפתלים. מבנה קסום וזר בנוף התל אביבי שנבנה לרווחת האורחים ברי המזל של בית המלון. פחות משנה לאחר בנייתו, במקום אורחים חנוטים בחליפות שהגיעו לביקור בעיר העברית הראשונה, השתרך על המדרגות תור ארוך של תושבים הממתנים שפקיד העירייה יתפנה.



בית העיריה הישן. צילום: אברהם סוסקין. מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה


‘ועד השכונה’ של תל אביב שכן במבנה בקצה שד’ רוטשילד עליו מוקמו מיכלי מים שהפכו אותו למגדל המים של תל אביב הצעירה. קצב הגידול העירוני והשירותים המוניציפאליים המתלווים אליו, הפכו את בניין העירייה בקצה רחוב רוטשילד לעמוס וכמעט שלא הצליח להכיל את כל הפקידים והמחלקות החדשות שקמו בעירייה. בשנת 1924 החליט ראש העיר מאיר דיזנגוף להקים בניין חדש לעיריית תל אביב. עיריית יפו שכנה אז בארמון הסראיה המפואר ביפו ודיזנגוף מעוניין היה להקים מבנה שיהלום את מידותיה של העיר השכנה המתפתחת. דיזנגוף גייס כספים, הקציב שטח לטובת המבנה (השטח שלימים יקום בו בית החולים הדסה) בחן תכניות בניה מאדריכלים בעלי שם ולבסוף החליט להעביר את העירייה למשכן זמני עד שתושלם הקמת בית העירייה. מלון סקורה נבחר להיות המשכן הזמני למשרדי העירייה ובשנת 1925 עברו אליו כל הפקידים, המחלקות וכמובן ראש העיר עצמו ששוכן בלשכתו המרווחת. מהלשכה ששוחזרה בקפדנות, ניתן להתרשם היום בבית העיר.

העירייה ברחוב ביאליק

בשנת 1925 פקד את הישוב היהודי בארץ משבר כלכלי ודיזנגוף החליט לזנוח את התוכניות מנקרות העיניים לבית עירייה חדש. בשנת 1928, לאחר כמה פיגורים בתשלום דמי השכירות לאבהרם סקורה, החליט דיזנגוף לרכוש את המבנה מבעליו ולהפוך אותו למשכן קבע. עם רכישתו נקבע בחזית המבנה סמל תל אביב יפו שעיצב נחום גוטמן הקבוע במקומו עד היום. עיריית תל אביב שכנה בבית א. סקורה 40 שנה. מ-1925 ועד שעברה למבנה בכיכר מלכי ישראל (היום כיכר רבין) בשנת 1965. ותיקי תל אביב זוכרים תור ארוך של תושבים המתפתל על מדרגות הבניין הפנימיות ואף ממשיך אל מחוצה לו, את החגיגות שנערכו ברחבת הבניין והנאומים שנישאו ממרפסתו המתעגלת.


רחוב ביאליק. צילום: אברהם סוסקין. מכון לבון - ארכיון תנועת העבודה


מ'מוזיאון לתולדות תל-אביב' ל'בית העיר תל אביב – יפו'

כשעזבה עיריית תל אביב את המבנה הוותיק לטובת מחליפו גדול המידות ברחוב אבן גבירול קם בבניין מוזיאון לתולדות העיר תל אביב. המוזיאון שרד 20 שנים בלבד ובשנת 2001 נותר בבנין רק ארכיון העיר תל אביב. את החלל הגדול שנשאר מיותם אכלסה בינתיים מחלקת השכונות והרבעים של העירייה. הבניין שוב שימש כזרוע עירונית אך הפאר וההדר שאפינו אותו בימיה הראשונים של תל אביב ניטלו ממנו ונאומים כבר לא נשאו ממרפסתו. בשנת 2009, ערב חגיגות המאה לעיר תל אביב, חזרה עטרתו של בית העירייה ברחוב ביאליק. הוא שופץ מן המסד ועד הטפחות, שוחזרה בו לשכתו של ראש העיר דיזנגוף וקם בו אגף חדש. בית העירייה הישן ברחוב ביאליק הפך ל’בית העיר’, מרכז תל אביב שוקק חיים לתרבות אורבאנית. יותר מארבעה עשורים אחרי שעברה העירייה לרחוב אבן גבירול, שוב חוגגים תושבים ברחבת כיכר ביאליק ולמרגלות בניין העירייה הישן.